יהודי רומניה וישראל: היסטוריה, שואה, עלייה וקשרים מיוחדים

מאות שנים של חיים יהודיים ברומניה, השואה שביצע משטר אנטונסקו, העלייה הגדולה לישראל והיחסים הדיפלומטיים שלא נותקו גם ב-1967: סקירה היסטורית לפי תקופות, ומה אפשר לראות מהמורשת הזאת היום.

קשתות ומגדלונים מעוטרים בחזית בית הכנסת הכוראלי בבוקרשט, ולוחות הברית בראש החזית

הקשר המיוחד בין ישראל לרומניה לא התחיל עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. הוא נטוע במאות שנים של חיים יהודיים על אדמת רומניה, בתרומתם של היהודים להתפתחות המדינה, בתקופות של שגשוג ושל רדיפות, בשואה, בשלטון הקומוניסטי ובמערכת יחסים מדינית יוצאת דופן שנמשכת עד ימינו.

זהו סיפור על קהילה יהודית שהייתה בעבר מהגדולות באירופה, על סופרים, מדענים, רופאים, אנשי עסקים, פוליטיקאים ואנשי תרבות, על רכוש שנלקח, על עלייה לישראל, וגם על קשרים דיפלומטיים שנשמרו אפילו בתקופות שבהן מדינות רבות ניתקו את יחסיהן עם ישראל.

לקראת ביקור ברומניה כדאי להכיר גם את הפרק הזה בהיסטוריה שלה. מאחורי רחובות בוקרשט, בתי הכנסת, הבניינים הישנים, בתי הקברות והרובעים היהודיים מסתתר סיפור מרתק, ולעתים גם כואב, של עם ושל מדינה. הסקירה שלפניכם מסודרת לפי תקופות, כדי להבין כיצד נוצר הקשר המיוחד הזה.

ראשית ההתיישבות היהודית ברומניה: מאות שנים של חיים משותפים

הנוכחות היהודית בשטחי רומניה של היום מתועדת עוד מימי הביניים. קהילות יהודיות התקיימו בנסיכויות מולדובה ⁦(Moldova)⁩ ו-ולאכיה ⁦(Wallachia)⁩, וכן בטרנסילבניה ובבוקובינה, אזורים שהיו בתקופות שונות תחת שלטון הונגרי, אוסטרי ורוסי.

חשוב להבין שלא הייתה קהילה יהודית אחת ואחידה. ברומניה התפתחו קהילות שונות מבחינת שפה, מסורת, מנהגים, השכלה ואורח חיים:

  • יהודי מולדובה: קהילה גדולה שהתפתחה בערים ובעיירות מסחר. רבים עסקו במסחר, במלאכה, בבנקאות, בטקסטיל ובניהול עסקים.
  • יהודי ולאכיה: התרכזו בעיקר בבוקרשט ובערים מרכזיות נוספות, ועסקו במסחר, בתעשייה, ברפואה, בעריכת דין ובפעילות תרבותית.
  • יהודי טרנסילבניה: רבים מהם דיברו הונגרית והיו מושפעים מהתרבות ההונגרית והמרכז-אירופית.
  • יהודי בוקובינה: קהילה בעלת השפעה תרבותית מרכזית, שהשתמשה בגרמנית, ביידיש וברומנית, לצד מסורת יהודית עשירה.
  • יהודי בסרביה: קהילות רבות דוברות יידיש ורוסית, עם מסורת יהודית מזרח-אירופית חזקה.

במשך מאות שנים עסקו היהודים במסחר בין אזורים, בהפעלת בתי מלאכה, בניהול פונדקים, בחקלאות ובאספקת שירותים ליישובים. עם זאת, מעמדם המשפטי היה מורכב. בתקופות שונות הוטלו עליהם מגבלות מגורים, מגבלות על רכישת קרקעות, אפליה מקצועית והגבלות על קבלת אזרחות. למרות הקשיים, הקהילות היהודיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם הכלכלי והתרבותי של רומניה.

בית הכנסת הגדול ביאשי בצילום חוץ, עם כיפה מתכתית ופיגומי שיפוץ סביב הבניין
בית הכנסת הגדול ביאשי. צילום: ⁦Losy⁩, ⁦CC BY-SA 3.0 ro⁩, באמצעות ויקישיתוף

כמה יהודים חיו ברומניה? המספרים לאורך השנים

כדי להבין את עוצמתה של יהדות רומניה, צריך להסתכל על הנתונים. אלה נתונים היסטוריים משוערים ונתוני מפקדי אוכלוסין, ויש ביניהם הבדלים בהגדרות (דת או לאום) ובגבולות המדינה:

  • סוף המאה ה-19: כ-270,000 (מפקד 1899, בגבולות הממלכה הישנה).
  • 1924: כ-796,000.
  • 1930: 756,930 (לפי דת).
  • לאחר מלחמת העולם השנייה: כ-430,000.
  • 1965: כ-100,000.
  • 1989: כ-19,000.
  • כיום: אלפים אחדים לפי המפקדים, והערכות רחבות יותר של מי שיש להם זיקה יהודית.

ההשוואה ממחישה את המגמה בלבד. המספרים אינם סדרת מפקדים אחידה: ב-1924 וב-1930 נכללו בגבולות המדינה גם בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה, והנתונים מגיעים ממקורות סטטיסטיים שונים.

כמה נתונים חשובים במיוחד:

  • בשנת 1924 נמנו ברומניה הגדולה כ-796 אלף יהודים, כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה.
  • במפקד 1930 נמנו 756,930 יהודים לפי דת, כ-4.2% מכלל תושבי המדינה. לפי הגדרת לאום נמנו באותו מפקד 728,115 יהודים.
  • כ-68% מיהודי רומניה, יותר משני שלישים, חיו בערים ובעיירות.
  • בערים מסוימות היה שיעור היהודים גבוה במיוחד. לפי מפקד 1930:
    • בבוקרשט ⁦(București)⁩ חיו כ-76,480 יהודים, כ-12% מתושבי העיר.
    • בצ'רנוביץ ⁦(Cernăuți)⁩, כיום באוקראינה, חיו כ-42,932 יהודים, כ-38% מהתושבים.
    • בקישינב ⁦(Chișinău)⁩, כיום בירת מולדובה, חיו כ-41,405 יהודים, כ-36% מהתושבים.
    • ביאשי ⁦(Iași)⁩ חיו כ-35,465 יהודים, יותר משליש מתושבי העיר.
  • בכמה מהערים במולדובה ובבסרביה היו היהודים חלק משמעותי ביותר מהאוכלוסייה המקומית, וביישובים מסוימים אף רוב.

היכן התגוררו היהודים ברומניה?

הקהילות היהודיות התרכזו בעיקר במרכזים עירוניים, אך לא רק בהם.

בוקרשט ⁦(București)⁩

העיר הפכה למרכז היהודי הגדול ביותר ברומניה. היהודים התגוררו במיוחד ברובע היהודי ההיסטורי, בסביבת רחובות כמו ואקארשט ⁦(Văcărești)⁩, דודשט ⁦(Dudești)⁩ וקאלאה קלרשילור ⁦(Calea Călărașilor)⁩ ובאזורים סמוכים. הם הפעילו חנויות, בתי מלאכה, בתי מסחר, בתי דפוס, מוסדות חינוך, בתי כנסת ומוסדות צדקה.

חזית בית הכנסת הגדול בבוקרשט עם חלון עגול ומגן דוד וחלונות קשתיים גבוהים
בית הכנסת הגדול בבוקרשט. צילום: ⁦User:DMY⁩, ⁦CC BY-SA 4.0⁩, באמצעות ויקישיתוף

יאשי ⁦(Iași)⁩

אחת הקהילות היהודיות החשובות והוותיקות במדינה. יהודים מילאו תפקיד מרכזי במסחר, בחינוך ובתרבות העירונית. יאשי הייתה גם מרכז חשוב של הספרות והעיתונות ביידיש וברומנית.

צ'רנוביץ ⁦(Cernăuți)⁩

עיר שהייתה בעבר חלק מבוקובינה האוסטרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה עברה לרומניה. היא נחשבה למרכז יהודי ותרבותי חשוב ביותר, והתרבות הגרמנית, היידיש והעברית התקיימו בה זו לצד זו.

אורדיה ⁦(Oradea)⁩

קהילה יהודית גדולה ומשפיעה, שבה התפתחו מוסדות חינוך, בתי כנסת, מסחר ותעשייה. בעיר אפשר לראות עד היום את המורשת האדריכלית היהודית, ובכלל זה את בית הכנסת הנאולוגי.

בית הכנסת הנאולוגי "ציון" באורדיה: בניין לבן עם חלונות קשתיים וכיפה מתכתית, מתחת לשמיים כחולים
בית הכנסת הנאולוגי "ציון" באורדיה. צילום: ⁦Chainwit.⁩, ⁦CC BY-SA 4.0⁩, באמצעות ויקישיתוף

קלוז' ⁦(Cluj-Napoca)⁩

קהילה יהודית חשובה בטרנסילבניה, שרבים מחבריה דיברו הונגרית והיו קשורים לתרבות המרכז-אירופית.

ערים נוספות

בבראשוב, סיביו, סאטו מארה, בוטושאני, דורוחוי, גאלאץ, סוצ'אבה, בקאו, טימישוארה ובערים נוספות התקיימו גם כן קהילות יהודיות בעלות השפעה כלכלית ותרבותית.

חשוב לזכור: גבולות רומניה השתנו באופן דרמטי במאה ה-20. חלק מהערים שבהן חיו בעבר יהודים רבים נמצאות כיום באוקראינה או במולדובה.

התרומה של היהודים להתפתחותה של רומניה

הקהילה היהודית לא הייתה רק קהילה דתית. היא הייתה חלק משמעותי מהתפתחותה של החברה העירונית המודרנית ברומניה.

כלכלה, מסחר ותעשייה

יהודים עסקו במסחר סיטונאי וקמעונאי, בבנקאות, בביטוח, בטקסטיל, בתעשיית העץ, במפעלי מזון, בבתי דפוס ובמלאכה. הם סייעו לפתח קשרי מסחר עם מרכז אירופה, עם האימפריה האוסטרו-הונגרית, עם רוסיה ועם מדינות נוספות. במקומות רבים היו בעלי עסקים יהודים גורם משמעותי בהתפתחות המסחר העירוני.

רפואה ומדע

יהודים רבים היו רופאים, רוקחים, חוקרים ומדענים. הם תרמו להתפתחות בתי החולים, המחקר הרפואי, האוניברסיטאות והמקצועות החופשיים.

חינוך ותרבות

יהודים הקימו בתי ספר, הוציאו לאור עיתונים, כתבו ספרות ועסקו במוזיקה, בתיאטרון ובאמנות. במיוחד בבוקרשט, ביאשי ובצ'רנוביץ התקיימה פעילות תרבותית יהודית עשירה.

אדריכלות ואמנות

אדריכלים ואמנים יהודים השתלבו בהתפתחות העירונית של רומניה. חלקם תכננו מבני ציבור, בתי מגורים ומוסדות מסחריים.

דמויות יהודיות ורומנים ממוצא יהודי שהשפיעו על העולם

טריסטן צארה ⁦(Tristan Tzara)⁩: נולד במוינשט ⁦(Moinești)⁩ שברומניה. היה אחד ממייסדי תנועת הדאדא, ששינתה את פני האמנות והספרות המודרנית.

דיוקן של טריסטן צארה עם משקפת חד־עינית, עניבה וחליפה מפוספסת
טריסטן צארה. צילום: ⁦Anonyme⁩, נחלת הכלל, באמצעות ויקישיתוף

אלי ויזל ⁦(Elie Wiesel)⁩: נולד בסיגט ⁦(Sighetu Marmației)⁩ שבמרמורש. ניצול אושוויץ, סופר, איש רוח וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1986. הפך לאחד הקולות החשובים בעולם בזיכרון השואה.

דמויות יהודיות נוספות בעלות חשיבות:

  • מיכאיל סבסטיאן ⁦(Mihail Sebastian)⁩: סופר ומחזאי רומני יהודי, שתיעד ביצירתו גם את האנטישמיות בחברה הרומנית.
  • מקס אאושניט ⁦(Max Auschnitt)⁩: תעשיין ואיש עסקים יהודי, מהדמויות המשפיעות בתעשייה הרומנית בתקופה שבין מלחמות העולם.
  • וילהלם פילדרמן ⁦(Wilhelm Filderman)⁩: מנהיג יהודי מרכזי, עורך דין ויושב ראש התאחדות הקהילות היהודיות, שנאבק למען זכויות היהודים בתקופות הקשות ביותר.

ההשפעה היהודית לא הייתה רק כלכלית. היא הייתה חלק מהתפתחותה של רומניה כמדינה אירופית מודרנית. על דמויות נוספות שעיצבו את המדינה אפשר לקרוא בכתבה על האנשים שעיצבו את רומניה.

מלחמת העולם הראשונה: היהודים והמאבק למען זכויות אזרח

במלחמת העולם הראשונה שירתו יהודים רבים בצבא הרומני, וחלקם אף נהרגו בקרבות. אולם גם לאחר שירותם הצבאי, יהודים רבים עדיין לא זכו לשוויון אזרחי מלא.

אחת הבעיות המרכזיות הייתה שאלת האזרחות. במשך שנים נמנעה מרוב היהודים קבלת אזרחות רומנית, גם אם נולדו במדינה ומשפחותיהם חיו בה במשך דורות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, בעקבות השינויים הפוליטיים והלחץ הבינלאומי, ובמסגרת ההסדרים הבינלאומיים שנלוו להקמת רומניה הגדולה, הוענקו ליהודים זכויות אזרחיות רחבות יותר, ובחוקה של 1923 עוגנה אזרחותם. אבל השוויון בחוק לא תמיד הפך לשוויון בפועל.

שנות ה-30: האנטישמיות מתחזקת

שנות ה-30 היו תקופה של שינוי מסוכן. המשבר הכלכלי העולמי, עליית הפשיזם באירופה, הלאומנות והאנטישמיות השפיעו גם על רומניה. ארגונים קיצוניים החלו להפיץ את הטענה שהיהודים שולטים בכלכלה, בתקשורת, בבנקים ובמוסדות המדינה.

אחד הארגונים המסוכנים ביותר היה משמר הברזל ⁦(Garda de Fier)⁩, שנקרא גם התנועה הלגיונרית. בראשו עמד קורנליו זליה קודריאנו ⁦(Corneliu Zelea Codreanu)⁩. התנועה דגלה בלאומנות קיצונית, באנטישמיות, באלימות פוליטית ובשאיפה להרחיק את היהודים מהחיים הציבוריים.

החל משנת 1938 החלו ממשלות רומניה להעביר חוקים אנטי-יהודיים:

  • שלילת אזרחות: בעקבות צו של ממשלת גוגה מינואר 1938, שחייב את כל היהודים להציג מחדש את מסמכי אזרחותם, איבדו 225,222 יהודים את אזרחותם, לפי הדו"ח של ועדת ויזל.
  • הגבלת האפשרות לעבוד במקצועות חופשיים.
  • פגיעה בבעלות על עסקים.
  • הגבלות על פעילותם של יהודים במוסדות ציבור.
  • אפליה בחינוך ובאפשרויות התעסוקה.

ב-1938 וב-1939 ננקטו צעדים שפגעו באופן קשה במעמדם האזרחי והכלכלי של היהודים. הקרקע הוכשרה לאחת התקופות הקשות ביותר בתולדות יהדות רומניה.

מלחמת העולם השנייה: השואה ברומניה

זהו הפרק האפל ביותר בהיסטוריה של יהדות רומניה. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, מצאה רומניה את עצמה במצב פוליטי וטריטוריאלי קשה. בקיץ ובסתיו של 1940 איבדה המדינה שטחים נרחבים:

  • בסרביה וצפון בוקובינה עברו לשליטת ברית המועצות.
  • צפון טרנסילבניה הועברה להונגריה.
  • דרום דוברוג'ה הועברה לבולגריה.

בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל יון אנטונסקו ⁦(Ion Antonescu)⁩, ובנובמבר אותה שנה הצטרפה רומניה לברית מדינות הציר בהנהגת גרמניה הנאצית. רומניה הפכה לבעלת בריתה של גרמניה במלחמה.

אנטונסקו היה אחראי למדיניות אנטישמית קשה, ובשטחים שהיו תחת שלטון רומני התרחשו מעשי רצח המוניים, גירושים, ביזה, עבודות כפייה ורעב.

חשוב להדגיש: השואה ברומניה לא הייתה רק תוצאה של הוראות גרמניות. המשטר הרומני, הצבא, הז'נדרמריה והמנגנון הממשלתי הרומני נשאו באחריות ישירה למעשי רצח המוניים.

חלל אנדרטת השואה בבוקרשט: קירות אבן אפורים, פס מתכת חלודה וגג של קורות שמטילות צללים
אנדרטת השואה בבוקרשט. צילום: ⁦CristianChirita⁩, ⁦CC BY-SA 3.0⁩, באמצעות ויקישיתוף

פרעות יאשי, יוני 1941

אחד האירועים הנוראים ביותר התרחש בעיר יאשי. בסוף יוני 1941, בעקבות הפלישה הגרמנית-רומנית לברית המועצות, החלו כוחות רומניים ורשויות מקומיות לבצע טבח ביהודי העיר. יהודים נורו ברחובות, בבתים ובחצרות של מוסדות ציבור. אלפים נעצרו, הוכו והועלו לקרונות רכבת צפופים ללא מים ומזון, ורבים מתו מחנק, מצמא ומתשישות במהלך הנסיעה.

לפי מוזיאון השואה האמריקאי, לפחות 4,000 יהודים נרצחו ביאשי במהלך הפוגרום, והערכות היסטוריות לגבי מספר הקורבנות הכולל, כולל רכבות המוות, גבוהות בהרבה. לפי ועדת ויזל, שירות הביון הרומני של אותה תקופה הודה ב-13,266 הרוגים, ואילו הקהילה היהודית, לאחר מפקד שערכה בעצמה, הגיעה למספר של 14,850.

לוח זיכרון משיש בבית הקברות היהודי ביאשי, חרוט בעברית ובא לזכר קורבנות הפוגרום ביאשי
לוח זיכרון לקורבנות הפוגרום ביאשי. צילום: ⁦Avishai Teicher⁩, נחלת הכלל, באמצעות ויקישיתוף

גירוש יהודי בסרביה ובוקובינה

לאחר כיבוש השטחים שהיו בשליטת ברית המועצות, החלו השלטונות הרומניים לגרש יהודים מבסרביה ומצפון בוקובינה. אלפים נרצחו בירי המוני, ואחרים גורשו בכפייה אל מעבר לנהר הדנייסטר. הגירושים נעשו בתנאים בלתי אנושיים: אנשים הוצעדו ברגל, לעתים ללא מזון, מים או מחסה.

טרנסניסטריה ⁦(Transnistria)⁩

זהו אחד הפרקים הקשים והחשובים ביותר להבנת השואה ברומניה. טרנסניסטריה הייתה שטח בדרום-מערב אוקראינה של היום, בין נהר הדנייסטר לנהר הבוג הדרומי, שנוהל על ידי רומניה בשנים 1941–1944. השטח הפך לאזור גירוש, ריכוז ורצח של יהודים.

בין המקומות שבהם התרחשו מעשי רצח המוניים או שבהם פעלו מחנות וגטאות:

  • בוגדנובקה ⁦(Bogdanovka)⁩
  • דומנבקה ⁦(Domanovka)⁩
  • אודסה ⁦(Odesa)⁩
  • מוגילב ⁦(Moghilev)⁩
  • פצ'ורה ⁦(Pechora)⁩
  • ואפניארקה ⁦(Vapniarka)⁩

בבוגדנובקה, בדצמבר 1941, רצחו חיילים רומנים יחד עם עוזרים אוקראינים כמעט את כל היהודים שרוכזו במקום, בירי ובשריפה, במשך יותר משבוע. רבים אחרים מתו ממחלות, מקור, מרעב ומעבודות כפייה.

יהודי צפון טרנסילבניה

כאן חשוב להבחין בין מדיניות רומניה למדיניות הונגריה. לאחר שצפון טרנסילבניה הועברה להונגריה בשנת 1940, היהודים שחיו בה היו תחת שלטון הונגרי. באביב 1944, לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, החלו גירושים המוניים של יהודי האזור לאושוויץ-בירקנאו. רובם המכריע לא שרד.

כמה יהודים נרצחו?

ההערכה של מוזיאון השואה האמריקאי היא שכ-220 אלף יהודים מרומניה נרצחו או מתו כתוצאה מההתעללות בהם בתקופת השואה, ובכלל זה לפחות 90 אלף יהודי צפון טרנסילבניה שגורשו לאושוויץ בידי השלטונות ההונגריים.

ועדת ויזל, הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה, הגיעה למסקנה שבשטחים שהיו תחת ממשל רומני נספו בין 280 אלף ל-380 אלף יהודים, יהודי רומניה ויהודי אוקראינה. ההבדלים בין ההערכות נובעים בין היתר מהגדרות שונות של גבולות, אוכלוסיות ותקופות.

מה קרה ליהודי רומניה שלא גורשו?

לא כל יהודי רומניה גורשו לטרנסניסטריה או נרצחו. בממלכה הישנה של רומניה, ובמיוחד באזור בוקרשט ובדרום המדינה, רבים נותרו בחיים, אך חיו תחת אפליה, גזל רכוש, עבודות כפייה, הגבלות תנועה ופחד מתמיד.

בינואר 1941, עוד לפני הפלישה לברית המועצות, התרחש פוגרום בבוקרשט: במהלך מרד הלגיונרים נגד אנטונסקו (21–23 בינואר) רצחו אנשי משמר הברזל יהודים, בזזו חנויות ובתי מגורים ופגעו בבתי כנסת. לפי ועדת ויזל נרצחו בפוגרום 125 יהודים. אחד האירועים המזעזעים ביותר היה רצח יהודים בבית המטבחיים של בוקרשט, שבו עונו ונרצחו יהודים, ולפי עדויות מאותם ימים נתלו שם גופות הנרצחים על ווי קצבים.

מדוע חלק מיהודי רומניה ניצלו?

ב-23 באוגוסט 1944 הודח אנטונסקו בהפיכה שהובילו המלך מיכאי הראשון ופוליטיקאים מהאופוזיציה. רומניה עברה לצד בעלות הברית והפסיקה את שיתוף הפעולה הצבאי עם גרמניה. כבר קודם לכן, בסתיו 1942, נסוגו השלטונות מתוכנית לגרש את יהודי הממלכה הישנה אל מחנה ההשמדה בלז'ץ, והגירושים לטרנסניסטריה נפסקו.

זו נקודה חשובה בהיסטוריה: רומניה הייתה שותפה פעילה לרצח יהודים, אך גם שינתה כיוון לפני תבוסת גרמניה, וכך נמנעו גירושים נוספים. אנטונסקו הועמד לדין והוצא להורג ב-1 ביוני 1946.

לאחר מלחמת העולם השנייה: הקהילה מנסה להשתקם

עם סיום מלחמת העולם השנייה נותרה יהדות רומניה פצועה ומדולדלת. משפחות שלמות נמחקו. בתי עסק נבזזו, בתים נלקחו, קהילות שלמות נעלמו ועשרות אלפי ניצולים ניסו לחזור לחיים.

חלק מהשורדים חזרו לבתיהם ומצאו אנשים אחרים מתגוררים בהם. אחרים גילו שאין להם עוד משפחה, רכוש או מקור פרנסה. היו גם ניצולים שחזרו מטרנסניסטריה, ממחנות העבודה וממקומות מסתור.

במקביל החל תהליך הגירה משמעותי לארץ ישראל, ובהמשך למדינת ישראל. הקמת המדינה בשנת 1948 נתנה ליהודים רבים תקווה חדשה. עבור יהודים רבים ברומניה, העלייה לישראל לא הייתה רק מעבר גיאוגרפי. היא הייתה התחלה של חיים חדשים לאחר שנים של רדיפות, אובדן וחוסר ביטחון.

יהודים בממשל הרומני: אנה פאוקר, דמות יוצאת דופן

אנה פאוקר ⁦(Ana Pauker, 1893–1960)⁩ היא אחת הדמויות המרתקות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה הפוליטית של רומניה.

  • היא נולדה בשם אנה (חנה) רבינזון ⁦(Ana Rabinsohn)⁩ להורים יהודים אורתודוקסים עניים, וגדלה בבוקרשט.
  • היא החלה את דרכה כמורה לעברית וללימודי יהדות בבית ספר קהילתי, אך בהמשך הפכה לאחת הדמויות המרכזיות במפלגה הקומוניסטית הרומנית.
  • היא הייתה מקורבת למנגנון הקומוניסטי הסובייטי והגיעה לעמדת כוח משמעותית לאחר מלחמת העולם השנייה.
  • בנובמבר 1947 מונתה לשרת החוץ של רומניה. לפי אנציקלופדיית YIVO, היא הייתה האישה הראשונה בעולם המודרני שכיהנה כשרת חוץ, והיהודי הראשון שכיהן כשר בממשלת רומניה.
  • בתקופת כהונתה תמכה בעלייה המונית של יהודים מרומניה לישראל. בשנים 1948–1952 התאפשרה יציאתם של כ-100 אלף יהודים.

אולם בהמשך חלו שינויים דרמטיים במעמדה. במאי 1952 הודחה מכל תפקידיה בעקבות מאבקי כוח פנימיים במפלגה הקומוניסטית, בין היתר על רקע מדיניותו של סטלין והמאבק נגד מי שנתפסו כבלתי נאמנים לברית המועצות. בפברואר 1953 נעצרה, אך לאחר מותו של סטלין במרץ אותה שנה בוטל משפט הראווה שהוכן נגדה.

חשוב לציין: העובדה שפאוקר הייתה יהודייה אינה אומרת שמדיניות המשטר הקומוניסטי הייתה פרו-יהודית. להפך, המשטר הקומוניסטי פגע במוסדות יהודיים, דיכא פעילות ציונית והגביל בתקופות שונות את חופש הדת ואת ההגירה. דמותה ממחישה את המורכבות של הזהות היהודית בתוך השלטון הקומוניסטי.

האם היו יהודים נוספים במערכת השלטון?

כן. יהודים ומי שנולדו למשפחות יהודיות השתלבו במפלגה הקומוניסטית, במוסדות המדינה, באקדמיה, בתקשורת ובמערכת התרבות. עם זאת, חשוב להיזהר מהטענה שהממשל הקומוניסטי היה ממשל יהודי או שהיהודים שלטו ברומניה. זו הכללה שגויה, ששימשה בעבר גם תעמולה אנטישמית. המפלגה הקומוניסטית הייתה ארגון פוליטי אידיאולוגי, וחבריה הגיעו ממוצאים שונים. יהודים מסוימים מילאו בו תפקידים בכירים, ואחרים נרדפו על ידי אותו משטר.

התקופה הקומוניסטית: 1947 עד 1989

לאחר המלחמה נכנסה רומניה בהדרגה תחת השפעת ברית המועצות. ב-30 בדצמבר 1947 נאלץ המלך מיכאי הראשון לוותר על כס המלוכה, ובאותו יום הוכרזה הרפובליקה העממית של רומניה. המשטר החדש הלאים מפעלים, בנקים, בתי מסחר, נכסים פרטיים וחלק גדול מהפעילות הכלכלית, וגם היהודים נפגעו מכך באופן משמעותי.

מה קרה ליהודים בתקופה זו?

  1. בתי עסק יהודיים רבים הולאמו.
  2. רכוש פרטי נלקח במסגרת הלאמת המשק.
  3. מוסדות קהילתיים איבדו חלק מנכסיהם.
  4. הפעילות הציונית הוגבלה ולעתים נאסרה.
  5. פעילים ציוניים נעצרו ונחקרו.
  6. העיתונות היהודית הוכפפה לפיקוח אידיאולוגי.
  7. הוטלו הגבלות על הקשרים עם ישראל.

השנים 1952–1956 היו תקופה קשה במיוחד בכל הקשור ליציאת יהודים מרומניה. היציאה לישראל נעצרה כמעט לחלוטין, והפעילות הציונית דוכאה.

עם זאת, המשטר לא ביטל לחלוטין את החיים הדתיים היהודיים. בתי כנסת מסוימים המשיכו לפעול, הקהילה היהודית שמרה על מוסדות מסוימים, ובבוקרשט פעל תיאטרון יהודי ממלכתי ביידיש.

העלייה לישראל: עסקה יוצאת דופן

אחד הפרקים המרתקים ביותר ביחסים בין רומניה לישראל הוא האופן שבו התאפשרה יציאת היהודים מהמדינה. במהלך השנים נוצרו הסדרים חשאיים בין ממשלת רומניה לבין גורמים ישראליים. לפי מחקרו של ההיסטוריון ראדו יואניד ⁦(Radu Ioanid)⁩, שפורסם בספרו ⁦The Ransom of the Jews⁩, ממשלת רומניה אפשרה יציאת יהודים בתמורה לתשלומים, לסחורות, למוצרים חקלאיים ולהסדרים כלכליים נוספים.

הסדרים אלה נועדו לשרת את שני הצדדים:

  • ישראל ביקשה להעלות יהודים ארצה ולאפשר להם לבנות חיים חדשים.
  • רומניה ביקשה לקבל תמורה כלכלית ולפתח קשרים עם מדינות המערב.
  • המשטר הרומני ביקש לשמור על שליטה בתהליך ההגירה ולנהל אותו לפי האינטרסים שלו.

ההסדרים הללו מכונים לעתים בספרות ההיסטורית "מכירת יהודי רומניה", אך יש להבין שמדובר בהסדרים מדיניים וכלכליים חשאיים, ולא במכירה פומבית של בני אדם. המחיר והאופן שבו בוצעו ההסדרים השתנו לאורך השנים, והמחקר ההיסטורי מצביע על תשלומים של אלפי דולרים לאדם בחלק מההסדרים.

בשנים 1948–1952 יצאו כ-100 אלף יהודים. בהמשך נמשכה ההגירה בגלים נוספים, ובין 1969 ל-1989 יצאו עשרות אלפי יהודים נוספים במסגרת ההסדרים. ההערכות המצטברות לגבי מספר היהודים שעלו מרומניה לישראל לאורך תקופת השלטון הקומוניסטי מגיעות למאות אלפים, אם כוללים את כל גלי ההגירה.

היחסים בין רומניה לישראל בתקופת הקומוניזם: סיפור יוצא דופן

כאן מגיעים לאחד הנושאים המעניינים ביותר בסיפור. ב-11 ביוני 1948 הכירה רומניה במדינת ישראל וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים. אך היחסים עברו תקופות של מתיחות, ועד אמצע שנות ה-60 הם היו קרירים, בהתאם לקו של ברית המועצות. מאמצע שנות ה-60 הם השתפרו בהדרגה, ובאוגוסט 1969 הועלו הנציגויות של שתי המדינות לדרגת שגרירויות.

האירוע החשוב ביותר התרחש בשנת 1967.

מלחמת ששת הימים ועמדת רומניה

לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 ניתקו רוב מדינות הגוש הקומוניסטי את יחסיהן הדיפלומטיים עם ישראל, בעקבות עמדת ברית המועצות. רומניה הייתה יוצאת דופן: היא לא ניתקה את היחסים עם ישראל. למעשה, מ-1967 ועד נפילת המשטר הקומוניסטי בשנת 1989, הייתה רומניה המדינה היחידה בגוש הסובייטי ששמרה על יחסים דיפלומטיים רציפים עם ישראל.

מדוע?

הסיבה המרכזית הייתה מדיניות החוץ העצמאית יחסית של מנהיג רומניה, ניקולאה צ'אושסקו ⁦(Nicolae Ceaușescu)⁩, ששלט ברומניה בשנים 1965–1989. הוא ביקש להציג את רומניה כמדינה עצמאית ממוסקבה, בעלת יכולת לנהל קשרים גם עם המערב וגם עם העולם הערבי. על דמותו ועל המקומות שמספרים את סיפורו אפשר לקרוא בכתבה מי היה צ'אושסקו.

צ'אושסקו הבין ששמירת הקשר עם ישראל מעניקה לו יתרון מדיני. הוא יכול היה לדבר עם מנהיגי ישראל, ובמקביל לשמור על קשרים עם מדינות ערב. הוא ניסה למצב את עצמו כמתווך בינלאומי וכמנהיג שיכול לנהל שיחות עם צדדים יריבים.

הקשר עם ישראל ועם מנהיגיה

במהלך שנות השבעים והשמונים התקיימו קשרים מדיניים וכלכליים בין המדינות. מנהיגים ישראלים ביקרו ברומניה, ונציגים רומנים הגיעו לישראל. רומניה אף מילאה תפקיד חשוב בקשרים החשאיים והמדיניים שהובילו לתהליך השלום בין ישראל למצרים: פגישתו של ראש הממשלה מנחם בגין עם צ'אושסקו בבוקרשט באוגוסט 1977 נחשבת לאחד הגורמים שסללו את הדרך לביקורו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים בנובמבר אותה שנה. צ'אושסקו ניסה לקדם את עצמו כגורם מתווך בין ישראל למדינות ערב, ובמיוחד בתקופה שקדמה להסכם השלום בין ישראל למצרים.

אבל יש כאן סתירה חשובה:

  • מצד אחד, רומניה שמרה על יחסים עם ישראל ואפשרה יציאת יהודים לישראל.
  • מצד שני, בתוך המדינה עצמה חיו היהודים תחת שלטון קומוניסטי מגביל, פעילות ציונית הייתה נתונה לפיקוח, ורכוש יהודי רב לא הוחזר.

כלומר, מדיניות החוץ של צ'אושסקו לא הייתה בהכרח ביטוי לידידות עמוקה כלפי היהודים, אלא שילוב של אינטרסים מדיניים, כלכליים ואסטרטגיים.

מה קרה לבתים, לחנויות ולרכוש של היהודים?

זהו אחד הנושאים הכואבים והמורכבים ביותר. צריך להבחין בין שני גלי הפקעה מרכזיים.

הגל הראשון: בתקופת השואה והשלטון האנטישמי

בשנות ה-40 נלקחו מיהודים:

  • חנויות ועסקים.
  • מפעלים.
  • בתי מגורים.
  • אדמות.
  • חשבונות בנק ורכוש פיננסי.
  • מלאי סחורות ורכוש אישי.

המשטר הפעיל מדיניות של "רומניזציה" של הכלכלה, שבמסגרתה הועבר רכוש יהודי לידיים אחרות. חלק מהנכסים נלקחו בידי המדינה, ואחרים הועברו לאנשים פרטיים או לגופים עסקיים.

הגל השני: בתקופה הקומוניסטית

לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון החל תהליך הלאמה נרחב. בתי עסק פרטיים, מפעלים, בנקים ונכסים רבים הולאמו. גם נכסים יהודיים שלא הוחרמו בתקופת השואה נפגעו מהמדיניות הזאת. כך קרה שבמקרים רבים משפחות יהודיות איבדו את רכושן פעמיים: פעם אחת בתקופה האנטישמית ופעם שנייה במסגרת ההלאמה הקומוניסטית.

ומה קרה לבתים?

בבתים יהודיים רבים התגוררו בהמשך אנשים אחרים, חלקם לאחר שהמדינה הקצתה להם דירות במסגרת מדיניות הדיור. במקרים אחרים הפכו המבנים למשרדים, למוסדות ציבור או לנכסים ממשלתיים. כאשר בעליהם המקוריים עלו לישראל, נשלחו למחנות עבודה או נרצחו, לעתים לא נשאר מי שיוכל לדרוש את הרכוש. במקרים מסוימים נרשם הרכוש על שם המדינה, ובמקרים אחרים הועבר לגורמים שונים.

ומה נעשה לאחר נפילת הקומוניזם?

לאחר המהפכה של 1989 החלה רומניה להתמודד עם שאלת השבת הרכוש. בשנת 1997 הקימו הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה והארגון העולמי להשבת רכוש יהודי ⁦(WJRO)⁩ את קרן קריטטאה ⁦(Caritatea)⁩. מטרתה הייתה לסייע באיתור רכוש קהילתי יהודי שהוחרם ובהגשת תביעות להשבתו או לפיצוי בגינו. עם השנים חוקקה רומניה חוקים שונים שנועדו להסדיר את החזרת הרכוש לבעליו המקוריים או ליורשיהם, אולם התהליך היה איטי ומורכב מאוד.

במקרים רבים נתקלו התובעים בקשיים:

  • מסמכי בעלות חסרים.
  • קושי להוכיח את זהות היורשים.
  • נכסים ששינו את ייעודם.
  • נכסים שנמכרו או הועברו לצדדים שלישיים.
  • הליכים משפטיים שנמשכו שנים.
  • מחלוקות בין המדינה לבין הקהילות היהודיות.

למרות ההתקדמות, לא כל הרכוש הושב, וחלק ניכר מהתביעות לא הסתיים בהשבה מלאה.

נפילת הקומוניזם ב-1989: התחלה של תקופה חדשה

בדצמבר 1989 התרחשה המהפכה הרומנית. צ'אושסקו ואשתו אלנה נתפסו, הועמדו לדין והוצאו להורג ב-25 בדצמבר 1989. המהפכה סיימה עשרות שנים של שלטון קומוניסטי והובילה לפתיחת רומניה לעולם המערבי.

עבור היהודים הייתה זו נקודת מפנה. ההגבלות על הפעילות הדתית והקהילתית החלו להשתנות, נפתחו אפשרויות חדשות ליצירת קשרים עם ישראל, והחלה התמודדות מחודשת עם העבר.

האם היחסים בין ישראל לרומניה נותקו אי פעם?

לא. אחד הדברים המיוחדים ביחסים בין המדינות הוא הרציפות הדיפלומטית שלהם מאז 11 ביוני 1948. גם בתקופות הקשות ביותר של המלחמה הקרה, כאשר מדינות אחרות בגוש הסובייטי ניתקו את יחסיהן עם ישראל, רומניה שמרה על הקשר.

לאחר 1989 התאפשר להרחיב את היחסים בצורה משמעותית. הקשרים התפתחו בתחומים רבים:

  • מסחר וכלכלה.
  • תעשייה וטכנולוגיה.
  • חקלאות.
  • ביטחון ושיתוף פעולה צבאי.
  • תיירות.
  • תרבות וחינוך.
  • קשרים בין אוניברסיטאות.
  • שיתופי פעולה מדעיים.

ישראל ורומניה הפכו לשותפות חשובות זו לזו.

הקהילה היהודית ברומניה כיום

כיום הקהילה היהודית ברומניה קטנה מאוד בהשוואה לעברה. מקהילה שמנתה מאות אלפי בני אדם לפני מלחמת העולם השנייה, נותרו במדינה אלפים אחדים בלבד לפי נתוני המפקדים והערכות הקהילה. במפקד 2011 הצהירו 3,271 בני אדם על עצמם כיהודים, ובמפקד 2021 ירד המספר ל-2,378. הערכות של ארגונים יהודיים מצביעות על מספר גבוה יותר של אנשים בעלי זיקה יהודית.

הסיבות לירידה הדרמטית במספרים:

  1. השואה ורצח מאות אלפי יהודים.
  2. העלייה ההמונית לישראל.
  3. הגירה למדינות מערב אירופה ולארצות הברית.
  4. הגירה כלכלית לאחר נפילת הקומוניזם.
  5. הזדקנות האוכלוסייה היהודית שנותרה במדינה.

הקהילה היהודית ממשיכה לקיים פעילות דתית, תרבותית וחברתית. הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ⁦(Federația Comunităților Evreiești din România)⁩ היא הגוף המרכזי המייצג את הקהילה. בבוקרשט פועלים בתי כנסת, מוסדות קהילתיים, מסעדות ומסגרות לשימור המורשת היהודית. מי שמחפש היכן לאכול בעיר יכול להיעזר במדריך אוכל כשר בבוקרשט.

כמה מקומות יהודיים שכדאי להכיר בבוקרשט וברומניה:

  • בית הכנסת הכוראלי ⁦(Templul Coral)⁩: אחד המבנים היהודיים המרשימים בבוקרשט. נבנה במאה ה-19 בסגנון אדריכלי מרהיב, וממשיך לשמש מרכז דתי וקהילתי.
  • בית הכנסת הגדול ⁦(Sinagoga Mare)⁩: בית כנסת היסטורי שנבנה במאה ה-19, ומזוהה עם ההיסטוריה היהודית של העיר.
  • אנדרטת השואה ⁦(Memorialul Holocaustului)⁩: אתר זיכרון חשוב במרכז בוקרשט, המנציח את קורבנות השואה ברומניה, יהודים ובני רומה.
  • המוזיאון לתולדות יהודי רומניה: מוסד המוקדש לשימור ההיסטוריה, התרבות והמורשת של יהודי המדינה.
  • בית הכנסת הנאולוגי באורדיה: מבנה מרשים שמזכיר את גודלה וחשיבותה של הקהילה היהודית בעיר לפני השואה.
בניין המוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבוקרשט, חזית צהובה מפוספסת עם חלון שושנה ומגן דוד
המוזיאון לתולדות יהודי רומניה בבוקרשט. צילום: ⁦Cristian Chirita⁩, ⁦CC BY 3.0⁩, באמצעות ויקישיתוף

היחסים בין ישראל לרומניה מאז 1989: ביקורים, קשרים ושיתוף פעולה

לאחר נפילת הקומוניזם הלכו היחסים והתחזקו. כמה אבני דרך חשובות, לפי שגרירות ישראל ברומניה:

  • 1994: שמעון פרס, שכיהן אז כשר החוץ, ביקר ברומניה.
  • 2001: פרס ביקר שוב במדינה, שוב כשר החוץ.
  • 2010: נשיא ישראל שמעון פרס ערך ביקור רשמי ברומניה.
  • 2021: נשיא ישראל ראובן ריבלין ביקר ברומניה.
  • 2023: יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ביקר ברומניה.
  • 2024: ראש ממשלת רומניה מרצ'ל צ'ולאקו ביקר בישראל.
  • 2025: שר החוץ גדעון סער ביקר ברומניה.

הביקורים הללו מבטאים את החשיבות ששתי המדינות מייחסות ליחסים ביניהן.

ומה לגבי הקשרים הכלכליים?

רומניה הפכה ליעד משמעותי עבור ישראלים בתחומים רבים. בין היתר:

  • חברות ישראליות פועלות ברומניה בתחומי הנדל"ן, הטכנולוגיה, התשתיות והחקלאות.
  • מתקיימים קשרי מסחר בין חברות משתי המדינות.
  • יש קשרים אקדמיים ומדעיים.
  • התיירות ההדדית התפתחה מאוד.
  • קיימים קשרים תרבותיים ואישיים בזכות ישראלים רבים שיש להם שורשים משפחתיים ברומניה.
  • בישראל חיה קהילה גדולה של אנשים שנולדו ברומניה או שמשפחותיהם הגיעו ממנה.

עבור ישראלים רבים, רומניה אינה רק יעד תיירותי. היא ארץ הולדתם של הורים, סבים וסבתות, ולעתים גם המקום שבו נותרו זיכרונות משפחתיים, בתי ילדות, בתי קברות ומסמכים היסטוריים. מי שרוצה לחפש את עקבות המשפחה יכול לקרוא עוד על טיול שורשים ברומניה.

ומה נשאר מהמורשת היהודית ברומניה?

זו אולי אחת הנקודות המרגשות ביותר בסיפור. כאשר מטיילים היום בבוקרשט, ביאשי, באורדיה, בקלוז', בסוצ'אבה או בצ'רנוביץ, אפשר למצוא שרידים רבים של חיים יהודיים עשירים: בתי כנסת מפוארים, בתי קברות עתיקים, מבני מגורים, בתי ספר, בתי מסחר ורחובות שבהם חיו בעבר משפחות יהודיות במשך דורות.

בית הכנסת "פבריק" בטימישוארה: בניין לבנים ואבן מעוטר עם כיפות ושושנות
בית הכנסת "פבריק" בטימישוארה. צילום: ⁦Chainwit.⁩, ⁦CC BY-SA 4.0⁩, באמצעות ויקישיתוף

אבל צריך לזכור: לא מדובר רק במבנים. מדובר בתרבות שלמה שהייתה חלק מהחיים ברומניה. היו כאן סוחרים, רופאים, עורכי דין, תעשיינים, מורים, מוזיקאים, סופרים, מדענים ואנשי רוח. היו משפחות שחיו כאן מאות שנים, דיברו רומנית, יידיש, גרמנית או הונגרית, והרגישו שהארץ הזאת היא ביתן. היו גם משפחות שנאלצו לעזוב, משפחות שנרדפו ומשפחות שנמחקו בשואה.

ולצד זאת, רבים מהצאצאים שלהן חיים היום בישראל, וממשיכים לשאת עמם את השפה, המנהגים, המאכלים, השירים והזיכרונות מבית ההורים. רומניה וישראל קשורות זו לזו לא רק באמצעות הסכמים מדיניים, אלא באמצעות סיפורים משפחתיים, שורשים והיסטוריה משותפת. דוגמה יפה לכך היא בית הכנסת בית ישראל בבראשוב.

חזית בית הכנסת "בית ישראל" בבראשוב מלמטה, עם חלונות ויטראז' וכתובת בעברית
בית הכנסת "בית ישראל" בבראשוב. צילום: ⁦Radueduard⁩, ⁦CC BY-SA 3.0 ro⁩, באמצעות ויקישיתוף

נקודה חשובה: ההכרה של רומניה באחריותה לשואה

במשך שנים רבות לאחר מלחמת העולם השנייה התקיימה ברומניה התמודדות מורכבת עם האחריות ההיסטורית לשואה. היו ניסיונות להמעיט באחריותו של המשטר הרומני, להטיל את האשמה בעיקר על הגרמנים, ולעתים אף להציג את אנטונסקו באור חיובי.

בשנת 2003 הוקמה ועדה בינלאומית לחקר השואה ברומניה, בראשות חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל. ב-11 בנובמבר 2004 הגישה הוועדה את הדו"ח הסופי שלה לנשיא רומניה יון איליאסקו. בדו"ח נקבעה אחריותו הישירה של משטר אנטונסקו לשואת יהודי רומניה ולמעשי הרצח ההמוניים בשטחים שהיו בשליטתו, והממשלה הרומנית קיבלה את מסקנותיו.

הדו"ח היה צעד משמעותי בהכרה ההיסטורית הרשמית של רומניה. הוא גם תרם להעמקת החינוך בנושא השואה, להנצחה ולשמירה על זכר הקהילות שנעלמו. זהו חלק חשוב בתהליך ההתמודדות של רומניה עם עברה.

לסיכום: סיפור של שתי מדינות ועם אחד בעל היסטוריה משותפת

כאשר מסתכלים על היחסים בין ישראל לרומניה, מגלים סיפור יוצא דופן. מצד אחד, רומניה הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות הגדולות והמשפיעות באירופה. מצד שני, המשטר ששלט בה בזמן המלחמה היה אחראי לרדיפות, לגירושים ולרצח של מאות אלפי יהודים בתקופת השואה.

לאחר המלחמה, דווקא מתוך ההרס והכאב, נוצרו קשרים מיוחדים בין רומניה למדינת ישראל הצעירה. גם בתקופה הקומוניסטית, למרות הקשיים, נשמרו היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ובמהלך השנים יצאו מרומניה מאות אלפי יהודים בדרכם לישראל. מאז מהפכת 1989 הפכו הקשרים בין שתי המדינות לחזקים, מגוונים וחשובים יותר.

וכשאנחנו מטיילים היום ברחובות בוקרשט או בערים אחרות ברומניה, כדאי לעצור לרגע ולהסתכל מעבר למבנים היפים ולאתרים המוכרים. מאחורי רבים מהם מסתתר סיפור יהודי: סיפור של אנשים שבנו כאן חיים, תרמו להתפתחות המדינה, אהבו את המקום שבו חיו, איבדו את היקר להם מכל, וחלקם מצאו בסופו של דבר בית חדש בישראל. ההיסטוריה הזאת היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של רומניה, והיא גם חלק מהסיפור שלנו.

מי שמגיע לרומניה יכול לגעת בסיפור הזה במקום עצמו: לבקר בבית הכנסת הכוראלי ובאנדרטת השואה בבוקרשט, לעמוד מול בית הכנסת הגדול ביאשי, ולהלך ברחובות שבהם חיו פעם סבים וסבתות של ישראלים רבים. בואו לגלות את רומניה לא רק דרך הנופים והאתרים שלה, אלא גם דרך ההיסטוריה, האנשים והסיפורים שהפכו אותה למה שהיא היום.

מקורות לקריאה נוספת

Discovery Tours Romania
Privacy Overview

This website uses cookies so that we can provide you with the best user experience possible. Cookie information is stored in your browser and performs functions such as recognising you when you return to our website and helping our team to understand which sections of the website you find most interesting and useful.